09 מאי 2014

Nagi Ramen

תמתחו את הידיים לצדדים - ותביטו ימינה ושמאלה, זה בערך הרוחב של המסעדה הזו. עכשיו, עד כמה שזה נשמע מוזר, תחצו אותו לשני מסדרונים צרים לכל אורכו. באחד מהם יושבים הלקוחות על דלפק ארוך וצפוף. מולם, במעבר הצר והבלתי אפשרי - המטבח.




שם, לקראת בוקר ישבתי בדחיסות בין גבר מבוגר ששחרר את העניבה ואדי בירה לאוויר, וצעיר שנפלט מאוחר מדי ממועדון בקבוקיצ׳ו הסמוכה, ולגמתי את הראמן המיוחד בחיי.



ציר המרק הייחודי מבוסס על סרדינים מיובשים, והריח שלו עשוי להיות קשה לעדיני נפש. הטעם לעומת זאת רגוע הרבה יותר, עשיר ונפלא.
ועד כמה שהמרק יוצא דופן ומסעיר, האטריות היו אלו שגנבו את ההצגה. סוף סוף הרגשתי שאני מתחיל להבין את הפערים והאיכויות שמובילים יפנים להעדיף רמאניה אחת על שכנתה. היה בהן גוף נגיס ובשרני, התפתלות מגושמת שלא מנסה להתחנף ופשוט טעם, סוף סוף. אטריות שהן טעימות גם בלי המרק עצמו.
בנוסף לאטרית קיבלתי Aji-Tama - ביצה שמבושלת בסויה ותבלינים ומזכירה את ביצת החמין שלנו.


שאבתי ורציתי לבכות. אין שום סיכוי שאצליח לשחזר חוויה כזו בארץ.

הזמנתי את המנה הקטנה, כי רציתי רק לטעום, ואפילו אותה לא הצלחתי לסיים. הנזק היה 1000 ין, שמתורגמים ל35 שקלים.


המקום פתוח 24 שעות ביממה, ובשעות הלחץ ממתינים לפחות רבע שעה, וגם הרבה יותר. 


קשה לאתר את המסעדה, והכיתוב באנגלית מופיע בקטן במיוחד על שלט יפני נחבא. לעומת זאת, ריח הציר נישא בכל הרחוב ולא תוכלו לפספס אותו, כך תדעו שהגעתם לסימטה הנכונה. 


עוד כמה מילים על האיזור - המסעדה נמצאת במתחם שנקרא Golden gai, בצמוד לדופן המזרחית של הרובע המפוקפק Kabukitchu, אבל בשונה ממנו, השקט כאן הוא פינת מפלט אמיתית מהטירוף של העיר. 
המתחם בנוי מ-6 סמטאות קטנות, שבכל אחת מהן עשרות ברים מזעריים עם מקום ל 3-5 לקוחות בלבד מול הבר. הכסאות מיועדים ללקוחות קבועים כך שזרים לא יתקבלו בברכה, אבל סיבוב באיזור והצצה פנימה היא חוויה מרתקת. 
כדי ללמוד משיטת התשלום עד כמה מוסד השתיה שם הוא משפחתי וקהילתי - בחלק מהברים, במקום לשלם על כוס וויסקי בכל פעם, ניתן לקנות בקבוק אישי שמחכה על המדף, וממנו הברמן מוזג לפי דרישה. הסיבוב במקום גם אם לא מתכוונים ללגום מרק מומלץ מאד, בעיקר בשביל ההפוגה מהרעש של שינג׳וקו והאווירה הייחודית. 


עוד ביקורות על המסעדה: 



תגובה 1: